לעולם לא תוכל לחצות את האוקיינוס, עד שיהיה לך את האומץ לאבד את מראה החוף
התחושה הזאת שיש משהו גדול יותר שמחכה לנו ובשביל להשיג אותו אנחנו צריכים לחצות את הפחד אל עבר הלא נודע, מוכרת לכל אחד מאיתנו.
לפני יותר מ- 20 שנים פגשתי את התחושה הזאת כשיצאתי למסע של שנה במזרח, לא היה לי מושג שהחיים שלי הולכים להשתנות מקצה לקצה ואני אמצא את עצמי באשרמים ומנזרים מתרגל מדיטציה ועובר חניכות רוחניות משנות תודעה.
כמה שנים אחר כך עזבתי משרה טובה ובטוחה כמנהל מכירות וקשרי לקוחות בבזק בינלאומי. משרד, אוטו ופלאפון שאז עלה כמה מאות שקלים ומשכורת יפה, כדי להגשים את הייעוד שלי כמטפל ברפואה סינית.
זה לא היה קל בהתחלה, המעט חסכונות שהיו לי נאכלו תוך כמה חודשים ספורים והצעות עבודה חדשות ומפתות התחילו לזרום. אבל היה לי ברור שאלו רק רוחות צד, שמנסות להזיז אותי מהנתיב הפנימי שלי שרוצה לחצות את האוקיינוס.
לפני כשלוש שנים שהקליניקה מלאה עד אפס מקום, אני אוזר אומץ ועובר לשלב הבא שלי ומחליט לפנות ימים שלמים מהקליניקה כדי לעשות נדל"ן, כדי להשקיע את כל מה שאני יכול בבניית תיק נכסים מניבים ובאותה הזדמנות לעזור וללוות אנשים במסע המיוחד הזה
הבטוח שלי היא אותה תחושה שאני פורס כנפיים וחוצה את קו הפחד, מעז להיות אותה ציפור שרוצה להגשים את עצמה.
הרי בינינו אנחנו בסופו של דבר מצטערים על אותם הדברים שלא עשינו ולא על אותם הפעמים שבהם היינו אמיצים והעזנו שלא לראות את קו החוף.
מעניין אותי לדעת איפה אתם מעיזים שלא לראות את קו החוף?
